קרונה- פחד ושגרה/ ח. צדוק

נכתב על ידי חגי צדוק, מרצה ב'מרכז הישגים', ויועץ נישואין ופסיכותרפיה.

מייל:chagaizadok@gmail.com

קורונה, קורונה, קורונה. פעם המילים הראשונות שילד למד, זה אבא, אמא, במבה (לפחות לפי הגרסה של אסם). היום, זה אבא, אמא, קורונה... איך שהדורות מתפתחים!

אבל זה לא באמת מצחיק. הרבה מאתנו חווים לאחרונה חרדות, מתח, פחד. הייתי רוצה לנסות במאמר זה, לעזור כמה שאוכל בקצרה. הנה חלקי הקט, למלחמה בנספח לקורונה – הלחץ, פחד, וחרדות.

ככל שעניין הקורונה הולך ומתרחב, אנו מוצאים, יותר אנשים חרדים. הייתי מחלק את התופעות של החשש והחרדות מהקורונה, לשלוש קבוצות:

יש את אלה שאף שביום יום אינם חרדים, ומנהלים חיים יעילים, פתאום הם מוצאים את עצמם בלחץ ופחדים. הרבה מסדר יומם, סובב סביב פחד מהקורונה, הם למשל גם משתדלים לוודא שוב ושוב, ש"לא יקרב אליהם" אדון קורונה. 

הסוג השני, אלה אנשים עם נטייה או הפרעה חרדתית קיימת. חלקם מעמיקים את חרדתם, ושגרת יומם נפגעת. הנה למשל, אדם שסובל מהפרעת פאניקה, שב"ה התקדם יפה, ובפגישה לפני כמה ימים, סיפר לי על הפחד שלו, הבא לידי ביטוי, בבדיקה אובססיבית בתקשורת, של מספר החולים, והאם יש מתים, ועוד. שגרת יומו נפגעה.

וישנם אנשים שלא ידעו הפרעת חרדה מה היא. ופתאום הם חווים מחשבות טורדניות, כפייתיות, חרדות, הם לא מבינים מאיפה זה בא להם. הם לפעמים חוששים, ש"משהו אצלי נדפק". מה שאני חושש ממנו הוא, שאם זה לא מטופל בהקדם, זה יכול להתרחב להפרעה של ממש, העומדת בקריטריונים לאבחון חרדה כזו או אחרת, שתישאר גם לאחר שתלך הקורונה – רצחה הקורונה, וגם ירשה...

מה עושים? כיצד מגיבים נכון בתקופה זו, ומהי בכלל תגובה נכונה?

אפשר 'לתקוף' את הקושי מכמה כיוונים, אך היות ומטרתי במאמר זה היא, לנסות לסייע "כאן ועכשיו", אציע דרך הכי מהירה ופשוטה, שעולה על דעתי, שמתאימה לכולם. באיזה שהוא מקום הייתי אומר, גם יותר יעילה. הנה מה שיעזור לכם:

הבה נכיר בכך שלא מעט מהמחשבות המפחידות והמטרידות שעוברות בראשנו, אינן תמיד נכונות. מניח שקרה לכם לא פעם. עכשיו שימו לב לקשר בין המחשבות לרגשות: ראיתם פעם אדם שחושב על כמה רע העולם, כמה הוא אפס, כישלון, חסר אונים, ושאין לו שום תוחלת בחייו, אך במקביל שמח וצוהל באמת? זה הרי לא יתכן! זהו. המחשבות והרגשות חייבים לזרום באותו כיוון. אם המחשבות שליליות, כך גם הרגשות.

עתה שימו לב, כמה פעמים אנו טועים בתפיסת המציאות, וביחד עם זה חשים פחד, עצב, וכן הלאה רגשות שליליים! איננו יכולים באמת להיות בטוחים באמינות מחשבותינו, שימו לב, בפרט כשהן לא יעילות. אתם מוזמנים לבדוק זאת.

עכשיו ראו, זה הרי בדיוק מה שקורה כשאנו חשים רע עד כדי פגיעה בשגרת החיים. כי הרי גם עכשיו עם הקורונה, הסבירות לפגיעה בחיינו בהתחשב בגיל, בריאות, ואפילו אדם עם מחלות רקע, אם אנחנו שומרים על הוראות משרד הבריאות בצורה לא לחוצה - הסבירות להידבקות, בשילוב סיבוכים, אף שהיא קיימת, הרי אינה גבוהה כלל, (אם אינכם בטוחים בכך, בדקו את המספרים של החולים קשה / נפטרים, גילם, ומחלות רקע, ביחס למספר האנשים בכלל האוכלוסייה, גילכם, ובריאות כללית).

טוב, נכון שאתם עדיין לא ממש רגועים, לחלקכם זה אמנם מנמיך את הלחץ, אך עדיין המצב מטריד. זה נכון. לכן, כאן, לאחר שהסכמנו לפחות רעיונית למה שאמרנו קודם, (וגם אם לא), נשלב גישת חיים פשוטה - ועם זאת מאתגרת, עוצמתית, וחווייתית:

המחשבות שלנו, לא בהכרח מייצגות מציאות אמתית, אף אם זה מרגיש אמתי. וגם אם נראה שלא, אנחנו כן  יכולים פשוט להביט לרגשותינו ומחשבותינו ישר בפנים. להכיר ולהרגיש בלחץ, בפחד, בחשש, גם בתחושות הגופניות אם ישנן, ויחד עם זאת, להחליט שאיננו נותנים להם לפגוע בשגרת החיים. תנו להם יד וירטואלית, וצעדו עמם למטלות החשובות לנו בשגרה. אל תשברו את השגרה במסגרת ההגבלות. יש כוח למבט הישיר וקבלת הרגש השלילי ממקום חזק. לא כולם יצליחו לעשות זאת תמיד. מה שבטוח זה, שכבר ברגע זה אתם יכולים יותר ממה שנדמה לכם. 

ברגע שתאמצו זאת, תיווכחו שאתם יותר גדולים וחזקים מהפחד. ככל שתעשו זאת יותר, תחוו חוויה מדהימה של הצלחה וניצחון. זה גם בונה אישיות יותר חזקה.

אז למה שלא תנסו את החוויה הזו? אה?

חשוב גם, לא לוותר על הנאות קטנות (וגדולות, אם אפשר) פה ושם. לא לוותר על המשפחתיות ככל שזה אפשרי. השתדלו ליהנות מהמצב שסוגר אתכם עם הילדים ובני הזוג. ראו זאת כהזדמנות. זה באמת כך.

הצלחה ושמחה לכולם!