הערכה, אבחון ומחקר בטיפול באומנות

"גישת חיפה", החלה להתפתח בידי הסה כבר בשנות ה-60 ועוצבה בשנות ה-70 של המאה הקודמת. התמסדה עם הקמת תוכנית ההכשרה למטפלים באמצעות אמנות חזותית באוניברסיטת חיפה ב-1981 (על ידי הסה וכותבת מאמר זה). היא המשיכה להתפתח על ידי תמר חזות ויהודית סיאנו ונוצרות בה הסתעפויות ופרשנויות מגוונות של בוגרי התוכנית במסגרת טיפול, הוראה ומחקר.

הפרק מוקדש להצגת גישה ייחודית לטיפול באמצעות אמנות חזותית, אשר התגבשה בעיר חיפה וקרויה על שמה. הוא מסכם את התפתחותה ההיסטורית משנות ה-50 ועד היום ומסביר את התפיסות המגדירות את עקרונותיה, בהם מיקוד מרכזיותו של תהליך היצירה בטיפול, ראיית דמותו של המטפל כאמן ותפקידיו.

התקווה מוגדרת כתהליך נפשי אשר מתעורר בהתמודדות עם תגובה לאיום. "עבודת התקווה" עפ"י יעקובי (1987, 1989) מאפשרת צמיחה והתפתחות וכוללת: גישה אופטימית, אקטיביות פיזית, נפשית וקוגניטיבית, פרספקטיבת זמן עתיד, שימוש בדמיון, תחושת שליטה והתמודדות.

עבודת התקווה מקבלת נופך מיוחד בהתמודדותם של ילדים עם מחלת הסרטן, באמצעות חומרים וצבעים, אשר נערכת בנוכחותו ובשותפותו של המטפל באמנות העומד לרשותם. מאמר זה עוסק בקשר הישיר שבין עבודת התקווה לתהליכי הטיפול בעזרת היצירה, לתפקיד המטפל ולשימוש במטפורה בהתמודדות עם המחלה*.

כל הפרסומים של תמר חזות על טיפול באמצעות אומנות משנת 1999