אקטואליה- קורונה

היה לי פעם פחדרון בארון. בלילה, לפני שהלכתי לישון, הייתי סוגר תמיד את דלת הארון. אפילו פחדתי להסתובב ולהביט. אבל כששכבתי במיטה, הייתי מציץ... לפעמים. לילה אחד החלטתי שאני מוכרח להפטר מהפחדרון. רק נעשה חושך, שמעתי אותו מתקרב אלי. אז הדלקתי את האור ותפסתי אותו יושב על המיטה שלי. "לך מפה פחדרון, או שאני יורה בך", אמרתי. יריתי בו. הפחדרון התחיל לבכות. התרגזתי... אבל לא יותר מדי. "פחדרון שתוק! אתה תעיר את אבא ואימא", אמרתי לו. הוא לא הפסיק לבכות, אז לקחתי אותו ביד. הכנסתי אותו למיטה שלי וסגרתי את דלת הארון...

פעמי אלול בפתחנו. ימי הסליחות והרחמים. אך נדמה ששוב מהדהדים קולות החרדה מהקורונה, המתלבשת בשם החדש "זן הדלתא" או "הגל הרביעי" וכך היא שוב פה מאיימת לערער את הקרקע שכה קיווינו שחוזרת ליציבותה. האם שוב יהיו לנו חגים בסדר? האם יפתחו לימודים? ובכלל האם יהיו עוד חולים ומתים?

"נותנים לנו את ההריסות, את השרידים של מה שהיה פעם פציינט. האם אנחנו יכולים להתבונן בכל ההריסות האלה ולגלות שם ניצוץ קטן של חיים? ( ביון בסמינר בטוויסטוק, כשנה לפני מותו.)

במאמר זה ברצוני לפתוח צוהר למושג "צמיחה בעקבות טראומה"; להתבונן במשמעות הדברים ולהבין כיצד הנושא הזה בא לידי ביטוי בימים אלו, של "תקופה הקורונה". כמו כן, אתייחס לאופנים בהם ניתן לשלב את הרעיונות הללו בחדר הטיפולים.

הטראומה נוצרת מהתפתחות באזור איום. דהיינו, כאשר אירוע חיצוני או פנימי חודר לעולם שלנו ונותן לנו תחושת איום, כתוצאה מהאיום נוצרת תחושת איבוד שליטה וכוח. הצורה בה נתמודד עם מצב זה, תלויה מאוד בחוויות קודמות שישנן בתוכנו. שכן האופן בו האדם מגיב לטראומה קשור לחוויות ההתקשרות הראשוניות.

האמנם גם השנה שלומית בונה סוכת שלום? נעמי שמר כתבה את שיר הילדות התמים והיפה הזה לפני כמעט יובל שנים. מאז, מים רבים זרמו, שירים הושרו וקורונה אחת פרצה בעוצמה לחיינו. הקורונה עוד כאן, מחוללת שמות בכול התחומים, פוגעת ללא אבחנה, ומפרידה לא רק בין חיים למוות.

היום שאחרי הקורונה. הגינו בו בערגה ובציפייה וגם עם לא מעט חשש ודאגה. כעת נראה שהיום הזה כבר נוקש על דלתנו ואנו כלל לא בטוחים שברצוננו לפתוח אותה לרווחה. עברנו תקופה לא פשוטה, רווית מתח, דאגה, בלבול וחוסר ידיעה.

"זה לא נעים לראות גן סגור" [יהונתן גפן] פחות נעים לראות גן פתוח ואני לא נמצא/ת בו...... אף אחד לא מתכוון להחרים, ליצור הדרה או לא לאפשר לילדים מסוימים לחזור מאי-שגרת קורונה לשגרת קורונה אחרת.

כמו אצל רבים אחרים גם אני מרגישה כי הקורונה גרם לי לזעזוע אמיתי. רעידת אדמה עולמית בה כל המוכר והידוע פתאום משתנה. כן, אני אוהבת לתכנן, ליזום ולהגיע מוכנה ליום המחר. הקורונה שינתה את המציאות. פתאום

הקורונה שפרצה באחת לחיינו, כבר מזמן אינה נחלתם של נושאי השיחה למבוגרים בלבד. גם ילדים שאף אחד ממשפחתם לא הוכנס לבידוד, מוצאים את עצמם בעין סערת הקורונה.

הרצאתו של פרופסור מולי להד – "אופטימיות זהירה בזמנים מורכבים" ניסן תש"פ, 31.3.2020 סיכום [לא מדויק] : אתי רוזנצוייג- מאבחנת דידקטית ומנחת הורים תודה לפרופ' להד על הרשות וההגהה האישית שעשה למאמר זה.

רבים שואלים בתקופה זו, האם אפשר לתת לילדים ולמתבגרים להשתמש במחשב למשחקים וסרטים כשרים. מצד אחד, הילדים משועממים. גם לאחר שאנו לומדים עמהם, מתפללים עמהם, ומפעילים אותם ככל יכולתנו, עדיין נשאר זמן רב של שעמום.