הספר המצויר "זום" מעניק השראה לחיים בכלל ולטיפול רגשי בפרט. בספר מצויר רחוב גדול ממדים, ובמבטים מתקרבים ומדויקים יותר, מתמקדת העדשה לעבר אבקני הפרח, שממש היו בלתי נראים בתמונה הרחבה, הראשונה.
הנטייה האנושית שלנו, לראות מגזרים, קהלים וקבוצות באופן גלובלי, בראיה מרחבית. אבל במבט ממוקד, בזום, ניתן להביט בדברים מהותיים, פנימיים שלא ניתן היה לראות ממבט הציפור, כמו להתבונן ברגשות דקים, במחשבות מתפתלות ובתחושות המשאירות חותם בגוף האדם. ככל שהמבט יותר ממוקד, יותר קשוב וחם, אזי יהיה ניתן לצלול פנימה כמעטה שקוף של ממש.
במקביל, הטיפול מפגיש אותנו, לא אחת עם מעטה קשוח של מתבגרים, זוגות וילדים. תהליך הזום, הוא איטי, זהיר וקצוב. תהליך, המחייב כל שלב בהנצחת תמונה, בדיבור, בעיבוד, בקילוף ובכניסה נוספת פנימה. תהליך שעשוי להיות כואב, מפותל ומורכב אך סופו- כאבקני הפרח. כטוהר הראשוני, האמיתי שעליו צמחו במהלך השנים ’אבקים’ רבים..
כי כל אדם הוא עולם ומלואו, כי בכל אדם יש את הנקודה הפנימית, את הניצנים והאבקנים שמחכים למשהו, שיראה, שיצלם, שינכיח. זאת הנקודה הטהורה שבאדם. זאת הנקודה הכי ראשונית, בראשיתית..
בהצלחה רבה,
אודיה ביטון
