תלאותיו של הסטינג / חיה מרקוס
על הכותבת: חיה מרקוס מטפלת באומנות M.A
כותבת הספר הטיפולי: מה הקש"ר?
מבוא
במשך שנות עבודתי כתרפיסטית נתקלתי בקשיים שונים הקשורים לעבודה. מטופלים שלא משתפים פעולה, הורים שלא משתפים פעולה, אנשי חינוך או סתם אנשים מן השורה שמתקשים להבין מהו "טיפול". את כל הקשיים השתדלתי לפתור בעז"ה, אך להפתעתי דווקא הבעיה הקטנה ביותר שחשבתי שתהיה הכי פחות משמעותית, ממשיכה להוות בעיה... כבר שנים רבות שאני מטפלת ורק לאחרונה החלו המטופלים שלי ליהנות מהסטינג.
מהו סטינג?
דרור גרין בספרו פסיכותרפיה ממבט אחר (2007) כותב על כללי היסוד של הטיפול ומביא את דבריה של מילנר, שהייתה הראשונה שטבעה את מושג מסגרת הסטינג היא הגדירה כך את הסיטואציה הטיפולית. "המסגרת מצינת את ההבדל שבין המציאות בתוך המסגרת למציאות שמחוצה לה מסגרת של זמן ומרחב מצינת גם את המציאות המיוחדת של המפגש הפסיכואנליטי" (מילנר 1952).
לעומתה לאנגס (1988) היה הראשון שהגדיר את המסגרת הטיפולית באמצעות כללי יסוד. התפיסה שלו מבוססת על שלושה מרכיבים:
1. שמסגרת בטוחה ותומכת היא תנאי קיומי לכל אדם.
2. שהגדרת המסגרת הפסיכואנליטית כסביבה בטוחה יוצרת אצל המטופלים תחושה של ביטחון ואימון.
3.שהגדרת המסגרת הטיפולית באמצעות כללי יסוד קבועים יוצרת מקום בטוח. ניהול כללי היסוד של הטיפול הוא תהליך נמשך עבור המטפל. גם כאשר אחד הכללים נזנח או נכשל.
תומס אוגדן (1989) תיאר את המסגרת הטיפולית כמיכל מוגן.
אם תרשו לי להשתמש במטאפורה שלו לתאר את התחושה שלי ביחס לסטינג. זה קרה לי פעם שמזגתי משקה חם לכוס זכוכית גבוהה והתברר לי שהיא סדוקה לא הייתה לי כל דרך "לתפוס" או "להציל" את המשקה שנזל, נשפך ואבד. לפעמים אני חשה כך בהקשר לחדר הטיפולים אם הוא סדוק, מי ייתן בתוכו משקה חם? משקה יקר? וכאשר בכל זאת יתנו בתוכו משקה ויתברר שהוא סדוק איך נוכל להציל את המשקה שנשפך?
חלומות
כשסיימנו ללמוד ציירה כל אחת מהתלמידות את חדר הטיפול שהצטייר לה בחלומותיה. בחלום שלי היה החדר צבוע בגווני ירוק. בצד אחד חלון גדול שמשתקף אל הנוף הפתוח כן גדול, לציור בעמידה. כוורות פתוחות ובתוכן חומרים מונגשים. פופים רכים, שטיח צבעוני שאפשר לנקות, סלסלות קש גדולות לאכסן חומרים נפסדים, כסאות ושולחן פרקטיים ונוחים לעבודה, המון המון חומרים...
אל תחשבו שהפסקתי לחלום אך בינתיים אני נודדת מחדר לחדר בין מכון למשנהו נודדת עם בית הספר ממבנה ארעי למבנה קבע ובכל מקום מחפשים חדר לתרפיסטית ו.. ..לא תמיד מוצאים.
מה את בעצם צריכה בחדר? נשאלתי לא אחת כאשר את התשובה השבתי לאב הבית ולא למנהל כי הוא בעצם היה זה שסגר את המסדרון בקיר גבס, או חתך שמינית כיתה לטובת חדר טיפולים.
קודם כל פרטיות – אמרתי מול קיר הגבס מוליך הקולות. מילא, כשהיה זה בסוף המסדרון. אך כשישבתי בצמידות לשבעת השמיניות של כיתה ב' כשרק קיר גבס דק מפריד בין סיפורי בריאת העולם ותרגילי חשבון פשוטים לכל עולמה של תלמידת כיתה ז' שהוריה גרושים ואין לה למי לספר את חווית האובדן. היא מרגישה שאינני מצליחה להתרכז, היא גם צוחקת כשהמורה צועקת על ילדה אחת שאוכלת סנדוויץ והצלצול מבשר לנו, ששוב היה טיפול שהחמצנו בו משהו.
החמצות
החמצה, זו המילה. כשחדר הטיפול וחדר המורים שכנו בין אותן ארבע קירות. הטיפול הראשון שלי ביום החל בשעה 8.30 בבוקר. אל החדר נכנס בביישנות תלמיד כיתה ו' שהתייתם מאימו רק לפני חודשיים. לא מעט טיפולים נדרשתי כדי להשיג את אמונו ולעזור לו לפתוח את סגור ליבו אך בשעה 9.00 מסתיימת תפילת שחרית בבית הכנסת של התלמוד תורה וכמה מורים שלא מבינים טיפול מהו, מנסים לבקש את נפשם לשתות כוס קפה של שחר. "סליחה, רק אכין לי קפה ומיד אצא". "סליחה אפשר רגע," יש כאלה שנכנסים בלי לבקש סליחה. אחרים מנהלים שיחה נחמדת עם המטופל שלי תוך כדי שתית הקפה... אני מנסה לאותת לרמוז ואף לומר בפה מלא לצאת החוצה! מי שלא רוצה לצאת לא נרמז ואני חשה החמצה כי רגע לפני שהמפריע התורן נכנס, אמר לי הילד כ"שאמא שלי נפטרה הרגשתי.." טוק טוק... דפיקה בדלת... למשפט ההוא שוב לא היה המשך, לעולם.
על אויר ואוירה
מה עוד אני צריכה בחדר? אויר, לנשום. לפעמים יש מזגן, המון פעמים הוא מקולקל, בדרך כלל אין חלון כי זה חדר בתוך חדר אבל פעם אחת בנו לי חדר ממש מיוחד הגודל שלו בסנטימטרים היה 150*120 בדיוק. לא היה חלון היה מאוורר. לא קשה לדמיין מה קורה בחדר כזה כשילד נכנס לשם לאחר ההפסקה ביום קיץ לוהט. כמה שמטפל מנסה להיות לוח חלק, עדין הוא צריך להמשיך לנשום..
ואם מדברים על אויר עדיף שיהיה אויר נעים. באחד משנות עבודתי חלקתי את חדרי עם בעלי החיים של התרפיסטית הנוספת. לא אתאר את רגשותיי כלפי חיות מחמד, אך באופן כללי אומר שהחדר הריח כמו גן חיות ממוצע. נכנסתי לשם תמיד בחשש והשתדלתי לא להפנות את מבטי לעבר העכברים, סליחה האוגרים החמודים. עד שפעם אחת הייתי צריכה להודיע חד משמעית שאו אני או הם ובמשך שבועיים בוטל הסטינג לגמרי עד שמצאו לי חדר אחר זה היה בעקבות מעשה קונדס של אחד התלמידים שפתח את הכלובים ושחרר את האוגרים ללא ידיעת המשתמשות בחדר ואת ההמשך נסו נא לתאר לבד...
הציוד
מה עוד חשוב לי בחדר? ציוד מתאים.
שולחן גדול, כסאות מדפים או מגירות להניח את היצירות. פינה פרטית לכל מטופל. שום דבר לא מובן מאליו כל שולחן וכסא צריך להתאמץ בשבילו. לפעמים מתבזבז המפגש עם איתור של כיסא או שולחן שנעלמו מהחדר. קופסאות נעליים וארגזי ירקות החליפו את המגירות המיועדות לשמירת היצירות. ושולחן ברוחב 40 סנטימטר תמיד היה צר מידי בשביל לצייר עליו בנחת והרחבת הדעת.
למה הסטינג כל כך חשוב?
על פי דבריו של לאנגס (1988 בתוך גרין 2007) ניתן להבין כי חשיבותה של שלמות הסטינג להצלחת הטיפול היא מכללי היסוד של הטיפול. באין מקום בטוח לא יוכל המטופל להרגיש חופשי לנהל שיחה על סודותיו הכמוסים. כאשר נכנסים אנשים ויוצאים, נשבר האימון והביטחון שהרהורי ליבו ישמעו וישמרו רק בתחומי החדר. ולאורך זמן אם הילד עובר טלטלות והמטפל שומר על המסגרת בעקשנות ובדבקות הילד חש בתוך מיכל מוגן שלא תמיד מזדמן לו בחייו הפרטיים. ביטחונו עולה ומצבו משתפר.
ילד שמסגרת הסטינג שלו מופרעת שוב ושוב לא יוכל להתקדם כמו אותו אומלל שהמורה הייתה מענישה אותו. "היום לא תלך לאומנות לא מגיע לך" בדמעות הייתי מתחננת על נפשו של התלמיד. דווקא בגלל שהיום הוא כל כך מפורק הוא צריך לבוא לסטינג, לפחות שמקום אחד יישא קבוע בטוח ומוגן בחייו ההפוכים. לא התפלאתי שאחר כך הוא שבר כסא וטרק דלתות ואי אפשר היה לרסן אותו עד לסוף היום. הוא התנהג כמו משקה רותח שנוזל מכל הסדקים ...
ביבליוגרפיה:
אוגדן, ת. (2005). הקצה הפרימיטיבי של החוויה. תל אביב: עם עובד.
גרין, ד. (2007). פסיכותרפיה ממבט אחר. ספרים.
