בעלי נדבק בקורונה!!
שלום שלום,
ראשית מודה לכם על האפשרות לשאול שאלות אנונימיות ולקבל מידע מקצועי ואמין!! ממש תודה!
יש לי שאלה קצת מורכבת אשמח אם תוכלי לעזור לי.
אני בהריון ראשון, בעלי נדבק מקורונה,
ואני אומר- הוא לא שמר על ההנחיות!!
אני כועסת עליו נורא כי ביקשתי שיזהר, אני בהריון וחוששת גם להדבק.
כעת הוא בידוד וקשה לי מאוד לתקשר איתו, אני מעדיפה שהוא יצא למלונית ולא יהיה בבית.
אני מרגישה שהוא פגוע מאוד מההתייחסות שלי
אך מצד שני אני מפחדת על העובר והוא יכל למנוע זאת!
ומצד שלישי- אני מרגישה ממש מכשפה שאני עושה כך לבעלי שזקוק לתמיכה שלי עכשיו ובמקום זה אני פשוט קוצנית ורעה.
מה אוכל לעשות כדי להרגיע אותי?
מה אוכל לעשות כדי להרגיע אותו?
ושוב, תודה.
אשמח לתשובתכם המהירה והמקצועית!
חותמת בעילום שם.
שירה לאה חגבי ממכון "כושרות" משיבה:
שלום לך יקרה, משאלתך ניכרים האכפתיות והרצון לשיפור והם ראויים להערכה.
המצב שאליו נקלענו, כבר יוצר מתחים רבים גם בלי מורכבויות נוספות.
לסיטואציה אתה אתם מתמודדים, יש רובד נוסף משמעותי שצריך לתת עליו את הדעת.
אני אתחיל בהערת אגב-
לפעמים מידע טכני כבר עושה לנו סדר בראש ועוזר גם להכניס את הלב לפרופורציות...
כדאי שתשאלי את רופאת המשפחה/הנשים שלך לגבי רמת הסיכון במצבך.
ולמה שחשוב באמת-
את שואלת 'מה אוכל לעשות כדי להרגיע אותי?'
זו שאלת המפתח, אחרי שתצליחי להתגבר עליה, כבר יהיה ברור לך מה תוכלי לעשות כדי להרגיע אותו...
השלב הראשון הוא לתת לעצמך מקום.
בואי ננסה להבין מה קרה כאן בעצם. לשם כך, נשתמש במודל אפר"ת:
* ארוע- בעלך נדבק בקורונה.
* פרשנות- הוא לא נזהר מספיק, זה עלול לפגוע בעובר אם ח"ו תחלי גם את.
* רגש- כעס נורא עליו ופחד על העובר ועל עצמך.
לאור זאת, מובן מאוד ואפילו מתבקש השלב הבא...
* תגובה- קושי לתקשר איתו, תגובות קוצניות.
זה לא כי את רעה ומכשפה (כי אם היית כזו, לא היית שואלת את השאלה הזו...)
את פשוט כועסת ופוחדת. תגובות עוקצניות וקושי לתקשר הם כמעט פועל יוצא של התחושות האלו!
עכשיו נתקדם:
שמנו לב, איך הפרשנות משפיעה באופן ישיר על הרגש שמביא אותנו לתגובה.
לו יצוייר שבמקום פרשנות המאשימה אותו, היתה פרשנות שמעוררת חמלה.
אין ספק שלמרות הפחד, התגובה שלך והתקשורת ביניכם היו במקום שנותן הרבה כח, מכיל ומעצים.
לצורך הדוג': בואי נשים סימן שאלה על 'הוא לא נזהר מספיק'?
אם נגיד שבאמת לא,
הוא אדם רע? הוא חשב שיחלה? רצה להזיק???
אז למה?
אולי היה שם ערך רוחני מאוד חשוב שאפילו היה מגובה ב'דעת תורה' כזו או אחרת?
אולי החברה בה אתם נמצאים ראתה בהנחיות משרד הבריאות מוגזמות?
אולי הוא לא באמת האמין/הבין באיזו קלות אפשר להדבק?
אם נגיד שכן, הוא נזהר ככל יכולתו רק שאת חושבת שלא או לא מספיק, אז הפרשנות שלך שגויה בעצם.
זו הנקודה שמהותי לעבוד עליה- לשנות את הפרשנות המשפיעה על הרגש ולנסות להגיע ללדון לכף זכות, להבנה ולחמלה כדי שתוכלי להגיב באופן שונה ממה שהיה עד עכשיו.
איך עושים את זה? האוירה הלא טובה כבר כאן, איך יוצאים מזה?
בעזרת שיתוף- באמצעות שיחה מעבר לדלת או בטלפון או לחילופין מכתב.
ספרי לו מה גילית, מה היית רוצה שיהיה, תני לו הזדמנות להביע מה הוא חושב, איך הוא מרגיש, מה הוא היה רוצה שיהיה.
תבקשי את הבנתו ועזרתו בשינוי האקלים הביתי.
אל תתפלאי אם פתאום תעדיפי לשמור על הנחיות הבידוד לחולים, העיקר שהוא ישאר קרוב...
בריאות איתנה,
בשורות טובות וידיים מלאות!
שירה לאה חגבי
