התמודדות עם בת שונה מהקו המשפחתי
שלום רב ותודתי נתונה מראש!
יש לי שבעה ילדים ברוך השם הרביעית מבינהם - ילדה מאוד מעניינת, סקרנית, ואף מאתגרת.
בתחילת שנת הלימודים הנוכחית הראתה סימני פזילה וסקרנות לעבר העולם הגדול, הדבר התבטא בהדרגה בלבוש, סגנון דיבור, סוג חברות , טכנולוגיה וכיוצ"ב.
עד תקופת הקורונה היא הייתה בפנימייה לבנות מהסוג שלה, ומאז היא נמצאת הרבה אצל חברות טובות אך רוב הזמן בבית, מיותר לציין שהסגנון שלה אינו תואם כלל לסגנון של הבית ואני ממש חוששת לגבי שאר הילדים שלא ילמדו ממעשיה. לפעמים איני יודעת מה לעשות ואיך להגיב שחלילה לא יצא נזק מתגובתי, מה עלי לעשות??
נעמי כהן- מנהלת מרכז מח"ר - מחברים חוויה ורוח. נוער מתמודד. משיבה:
את מעלה סיטואציה מאד מעניינת שבה את נמצאת בתוך מערבולת של רגשות, מצד אחד את רוצה לכבד את ביתך ולהעביר איתה את השהות בבית בצורה נעימה ואף מעולה אך מאידך את מפחדת על שאר הילדים בבית שלא ילמדו ממעשיה.
באמת יש הרבה הורים ששואלים מה עושים עם ילד כזה בתוך המסגרת המשפחתית?
איך נהיה בטוחים שאף אחד מהילדים לא ימשך אחריו?
התשובה לכך מאד ברורה, דרך העולם שילד נחשף לאביו ואימו, הולך בדרכם, ומחכה את מעשיהם והם מהווים לו סמל ודוגמה.
הורה שמרגיש שהוא מספיק עוצמתי ולא מפוחד וילדי ילכו בדרכי אזי מחשבה טובה מולידה מציאות
( אך ילד שחש בהורה מפוחד, הורה שמרגיש פחד סמוי מה יקרה לילדי ??? אז : " את אשר יגורתי בא לי " ).
תפקידנו כהורים להאיר בלב מתוך הבנה, הכתובת היא אצלנו, וכשאנחנו בכנות ובהבנה עמוקה מזמינים את ילדינו ללכת אחרינו אזי : " בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך ".
כשאנחנו ההורים, המחנכים ובעצם כל הסביבה מכילים את המקום שלו והדינמיקה ביננו טובה אז, אפשר להציב גבולות בסמכות, להגיד את הלא ועדין להישאר ידידים.
בספר בוסר המלאכים של הרב טיומקין כתוב:
אנחנו ההורים מוצאים את עצמינו מול שתי ברירות, או להיות נבוט או להיות סמרטוט.
להיות נבוט ולמסור נפש על סמכות וחוקי בית מינימליים, או להיות סמרטוט ולהיכנע לכל גחמותיו, שזה מהלך קשה שמתפוצץ בהמשך.
אך יש מהלך שלישי – שהוא חיזוק הקשר הרגשי עם המתבגר ובכך לרתום אותו לא דרך כפיה, אלא זה דרך הקשר החם.
בהצלחה, מחזיקה לך אצבעות, מאמינה ביכולות שלך, וגאה בדרך בה את בוחרת לנהוג.
