מאבדת את הפרטיות..

הייתי שמחה לתשובתכם החינוכית והמקצועית.

יש לי בן בן 7 מקסים וחכם.

לאחרונה, בשל התקופה המורכבת הוא החל לדבר המון המון. 

בנוסף, הוא מתחיל להכנס לשיחות שלנו כהורים- מי התקשר? מה הוא רצה? 

מי שלח לך הודעה? מה היא כתבה?

זה אולי נשמע רע ומצחיק, אבל אני מרגישה שאם עד עכשיו היה 

לי פרטיות בדברים הקטנים שלי, כעת היא פשוט נעלמת..

ואולי זה נורמלי בגלל הגיל?

הייתי שמחה לדעת מה עלי להגיב ואם בכלל?

תודה

רותי צימרמן, מטפלת רגשית MA משיבה:

שלום וברכה,

אני חושבת שכדאי לחלק את ההתייחסות לשני חלקים: השאלות של הילד ומצבו הרגשי בתקופה זו, והצורך בפרטיות של האם.

הילד שואל הרבה, מדבר הרבה ומבקש תשובות. הדבר מובן מאד בתקופה מבלבלת וסוערת זו. הילד שומע פתאום מושגים שלא שמע עליהם בתדירות גבוהה עד כה - מחלות, מוות ל"ע, משטרה, מסיכות, קנסות. העולם המוכר שלו ושל סביבתו השתנה מאד. צורת התפילות של אביו, העבודה של ההורים, סדרי הלימוד של הילדים - הכל שונה, ומסביב יש התעדכנות בחדשות ומושגים המתעופפים באוויר. השאלות הרבות של הילד יכולות להיות גם מעצם עובדת המצאותו זמן רב יותר בחברת בני המשפחה מאשר בזמני שגרה, אך בכל מקרה הן מצביעות על צורך בסדר ובבהירות ועל רצון לתשובות המניחות את הדעת. רצוי להקדיש מחשבה ותשומת לב לעניין זה, לדבר איתו על התקופה, רק איתו באופן אישי, לשמוע על החששות שלו, על צורת התפיסה שלו את ההתרחשויות השונות, לבאר לו מושגים שתפס לא נכון, להרגיע את החששות, לבטא אותם, לצייר אותם, ובקיצור - להעמיד אצלו דברים על דיוקם, לתת לו תמונת מציאות עם שדר ביטחון והרגעה, ומסר של התמודדות נבונה ומושכלת ואמונה בהשם. זהו מענה לאי הבהירות האופפת את הילד, כמו את ילדים רבים כמוהו.

לגבי הצורך בפרטיות של האם, המורגש כמופר בעקבות השאלות הרבות - כמובן שלא על כל שאלה יש צורך לתת תשובות לפרטי פרטים. אפשר פשוט לומר בחיוך: זה עניין של אמהות, חמודי. או: לגבי זה אבא ואמא יחליטו, אתה יכול להיות רגוע. הורים אינם צריכים לספק הסברים מפורטים לילדיהם על כל צעד ושעל. הם יכולים בשלווה ובחיוך להבהיר לו שהוא נכנס לתחום שאינו קשור אליו. סביר להניח כי בעקבות השיחות עימו על התקופה ועל רגשותיו ומחשבותיו - יתמעט גם מבול השאלות בנושאים האחרים. השאלות שלו עשויות להגיע גם ממקום של בדיקת גבולות: האם ההורים שלי יענו לי על זה? הם אני יכול לשאול שאלות על הדברים האישיים שלהם? וזה המקום של ההורים להציב את הגבול באהבה ובנחישות: "לא, מתוק. ההודעה הזו נשלחה אלי והיא קשורה לכמה עניינים שאני מטפלת בהם. מה שלומך? מה אתה חושב היום על מה שקורה?". כמובן שכדאי שהאם תלמד אותו את עניין השיתוף על ידי דוגמא אישית. כאשר מדובר בנושאים אותם היא יכולה לחלוק איתו, היא יכולה מעצמה לומר: "תקשיב מה קרה לי היום... זה בלבל אותי לגמרי... לא ידעתי מה לעשות... ואז אבא התקשר ועזר לי..." וכדומה. כאשר האם משתפת - לומד גם הילד לשתף בחוויותיו וברגשותיו, אך כמובן, רק כאשר זה מתאים לגילו ורק כאשר מתאים לאם לחלוק איתו את רגשותיה.

לסיכום, 

השאלות של הילד עשויות לספר על צורך בבהירות, ועל בדיקת גבולותיהם של ההורים.

כדאי להקדיש זמן לשיחה איתו ולגיבוש הבנה ורגיעה לגבי התקופה.

יש להציב לו בנחישות וברוגע את הגבולות הנכונים כאשר הוא שואל שאלות שאינן קשורות אליו.

כדאי לתת לו דוגמא אישית של שיתוף על ידי סיפור חוויות של ההורים שכן יכולות להתאים להבנתו.

בהצלחה רבה,

רותי צימרמן,

מטפלת רגשית MA 

0527656788 rut.cymerman@gmail.com