השנה עלינו כיתה. למדנו מושגים חדשים והתנסינו במעבדה של החיים. קפסולות נרקחו זו בזו, חיסונים של חברות שונות ותמהילים של אשמים. השנה עלינו כיתה, הבנו שחיסון יכול להציל חיים, שלנו ושל אחרים.
למדנו שחוסן עשוי להיות עוגן למשפחות, מסגרות ופרטיים, והעדרו יכול כמשחק קלפים- לפרק מהות חיים. למדנו שעטית מסכות זה לא רק צחוק ומסיבות, ולמסך, הרבה יותר משני צדדים.
הפעלנו מסך ללמידה מרחוק, והורדנו מסך על עסקים ושכירים, הסתרנו וגילנו את עצמנו בלחיצת כפתור, צמצמנו והצטמצמנו, הרחבנו והתרחבנו, ושיחקנו הרבה בלהיות או פשוט לחדול.
השנה עלינו כיתה ולמדנו מרחוק את כל מה שהתקשינו ללמוד מקרוב. הכרנו את כוחות החוסן ומי אנחנו בכלל, נחשפנו לקושי שבגמישות וליופי שבקביעות. למצוקה הקשה של אנשים, למטרות, לערכים ובהחלט- מהם הדברים העיקרים למול הטפלים.
חשנו עד כמה עלינו לדאוג גם לאחרים בחיסון, בחוסן וגם לאלו שמאחורי המסכה בוכים. למדנו שמסך זה המון, אבל יכול להיות גם אסון, כשלא יודעים, שמסתירים ומתמכרים.
השנה עלינו כיתה, והלוואי שהפעם זה יהיה למידה משמעותית, עמוקה מהחוץ לפנים ומהפנים לחוץ. כולי תפילה, להורדת מסך ומסכה, לגילוי כוחות החוסן האנושיים, המשפחתיים והרוחניים, ובעיקר-לגילוי האלוקי ולהרחבת הכלים.
בברכת פורים שמח,
אודיה ביטון
