פרידה. יש סוגי פרדות שונים, חלקם מלוות במסיבות ויומנים, וחלקם בדמעות וגעגועים. הנטייה לחשוב כי פרדה זה בעיקר כאשר עוזבים, נעזבים וסוגרים מעגלים עם אנשים קרובים. פרדה המשאירה געגוע צורב, לאנשים שהיו ואינם. פרדה המשאירה מן חלל ריק בהעדרם.
אך יש פרדה שונה, שאיתה אפילו לא מקיימים מסיבה ולא משארים יומני מסע, כי כולם עסוקים במשהו אחר, חדש, ושוכחים מן מהצורך לרפד את הפרדה.
פרדה זו היא תקופה שעברה ואיננה. פרדה זו יכולה להיות מזהות שהוגדרה, שהושקעה וננטשה. פרדה מרגש חזק שמילא כל חלל ונעלם. כי פרדה של ילד מהיותו הקטן במשפחה כהצטרף אליו אחיו התינוק- היא פרדה. כי יציאה לפנסיה היא פרדה מהעשייה, ופרדה מהלימודים היא יציאה מהתלות להתחלת העצמאות, ודווקא חולי מסוכן, היא פרדה ממצב של בריאות ומהעצמאות...
כל אחת עברה פרדה או שתיים בחייה. אם כאלו שהותירו אחריה חותם, ואם כאלו שלא. תמיד כצידה לדרך ניתן לקחת תפילה קטנה, מנגינה וגעגוע.
צורבת יותר היא הפרדה ללא השלום, הנטישה. יש בה גוון עמוק של עלבון, של חוסר נאמנות ושל בדידות. הנוטש משאיר את סביבתו הלומה, ללא הכנה, כאילו לא ראויה לפרדה, אזי גם אין מקום למילה, כי כל שיחה גוררת בעקבותיה דמעה..
בחדר הטיפול נזהה מיד את אלו שחוו פרדה מכילה ואת אלו שעברו נטישה מכאיבה. נזהה את הקושי לומר שלום, ואת האבדן המשתחזר שוב, ותפילתנו שם, שאת תפקידנו נעשה נאמנה בכל מצב, וחסדיך הרבים אל יעזבונו לעולם..
בהצלחה ורק טוב,
אודיה ביטון
