ביום השני לבריאה, נבראה השונות. שונות בין המים התחתונים למים העליונים. המים התחתונים ששאפו להיות כאחיהם ברקיע, תבעו את עלבונם, וקיבלו את ניסוך המים במקדש. ביום הרביעי לבריאה, נצפתה הלבנה בעלבונה, בגודלה מול השמש, ובמועד בו היא ניראת- בחשכה, ונענשה. מאז במהלך השנים צפינו בעלבון, בקנאה ובשונות בממדים שונים ובתוצאותיה הטרגיות- קין ואחיו הבל, עשיו ויעקב, יוסף ואחיו וקורח ועדתו. גדולים וטובים ממני כתבו על הקנאה, על השונות ועל העלבון. מסכת אבות מייצגת משנת חיים שלמה על כך, כי זהו המדד לאיכות ותיקון עצמי.
עלבון כואב נצרב בנפש כאשר יש קשר בין הנעלב למעליב. והקשר הינו מעמדי- האחד טוב, השני פחות. האחד מצליח והאחר מפסיד. האחד אהוב ורעהו דחוי, והעלבון הפנימי בעל הגרעין הקטן גודל לממדי קנאה עצומים. קנאה שאוכלת בבשר החי, חותכת וצורבת בחוויה הפנימית ואינה מאפשרת להתמקד בהצלחות ובהערכה פנימית.
ההשלכות לכך הם עשויות להיות מסוכנות וכואבות- נקמה, שנאה, מחלוקת, פילוג, תחרות מתשת, ציניות ושנינות חדה. מורכב יותר, כאשר המעגלים מתרחבים ללא שליטה, ואנשים קרובים וחכמים מתפתים למאבקים נגד המושא. ואז חוסר השליטה מבקש לטישה- בעצם על מה הרעש, הכאב והתסיסה?
ואז כאשר מבקש השקט לשרור על קינו- זה קשה מאוד, כי כאב הצריבה והשנאה- נמצא, כי כמה קל לקלקל- וקשה כל כך לתקן.. את מעגל הסחרור הזה יש לעצור מבעוד מועד, כי עקבות לא ניתן למחות בדמעות, וצער נעלב – לא ניתן לאחות באחת.
וכן- עדיין טוב להיות מהנעלבים ואינם עולבים,
רק טוב,
אודיה ביטון.
