לביאה אחת ילדה גור ונטשה אותו בין תל אחד לשני. הגור התגלגל לתוך עדר כבשים. הכבשים אימצו את הגור הקטן וגידלו אותו ככבש לכל דבר. הגור גדל ונהיה לאריה צעיר וגדול, אך הוא לא הכיר בכך שהוא אריה, כי כולם מסביבו היו כבשים. לא היה לו מושג איך הוא נראה, ולמרות שהוא היה כבש מוזר, הוא עדיין היה כבש: אכל רק עשב, פחד מחיות טרף בדיוק כמו שאר הכבשים, אפילו השמיע קולות פחות או יותר כמו של כבש, והוא לא ידע לשאוג.
יום אחד ראה אריה זקן את האריה הצעיר מתגודד יחד עם עדר הכבשים. הוא לא האמין למראה עיניו, הכבשים הבחינו באריה הזקן ומיד החלו לברוח ולפעות מפחד. האריה הצעיר השמיע את אותם קולות וגם הוא ברח בבהלה.
רק בקושי רב הצליח האריה הזקן להשיג את האריה הצעיר האריה הצעיר צועק ובכה בדיוק כמו כבש. הוא רעד מפחד. האריה הזקן גרר את עמיתו הצעיר אל הברכה הסמוכה והאריה הצעיר נגרר אחריו. אילו ידע האריה הצעיר שהוא אריה, לא היה מסוגל האריה הזקן למשוך אותו לברכה. האריה הצעיר היה בטוח שהוא עומד למות, כי כבשים רבים הומתו על ידי האריות. אך ליד הברכה התחולל נס, האריה הזקן פנה אל הצעיר ואמר "בני, הבט לתוך הבריכה". בתוך הבריכה השתקפו הדמויות של שנהם. האריה הצעיר הביט לראשונה בדמותו ולפתע התחולל בו שינוי פתאומי- ממעמקי הווייתו פרצה שאגה, שאגה גדולה, שהרעידה את כל הגבעות שמסביב.
אמר האריה הזקן: "מלאכתי הסתיימה. עשיתי כל מה שיכולתי לעשות, כעת אתה לבדך, כעת אתה יודע מי אתה!"
בהצלחה, בהובלת הכבש, בין אם מדובר בי עצמי, ובין אם זה מטרת המטופל, בהכרת תכונותיו, במודעות למה שהוא אכן מסוגל, ובנתיב אשר יפרוץ את גבולותיו המעכבים.
אודיה ביטון
