כל מטופל ראוי להערכה על עצם גיוס הכוחות והמשאבים הדורשים ממנו לשינוי, לפתיחות ולחשיפה.
יש מבניהם הזקוקים לקילוף, קליפה אחר קליפה של שכבות הגנה, של הרגלים והתנהגויות של שנים. וכל קליפה מלווה בכאב ובצריבת עיניים, ממש כשל קילוף בצל. בבדיקה נזהרת לאור השמש של הקליפה השקופה, מה היא מכילה, בת כמה שנים היא, מה קורה מתחתיה ולמעשה איך היא נוצרה. לעומת זאת, בניגוד לקילוף העדין, הזהיר והמורכב ישנם כאלו הנדרשים דווקא לעיטוף. הם שברירים, חשופים ולא מוגנים, ואזי תפקידנו לעטוף, למגן בשכבות הגנה ולבנות גרעין יצוק של אישיות, של מהות, של זהות.
בין קילוף לבין העיטוף יש הבדל מהותי, אך השווה בין השניים הוא הנשמה, הלב הפועם, הרוצה, החושש, המייחל להכלה, להבנה, לכבוד, לשייכות, למשמעות למהות..
המון הצלחה,
אודיה
