חירות וחופש, הם ההפך מכליאה, משעבוד ומעבדות. מונחים אלו, בעולם המודרני נקשרים לחברה, לאופנה, ולסגידה לכח. לעיתים, ללא מודעות, חירוף הנפש למושגים אלו מגבילה ומצמצמת את נפש האדם. אזי, האדם אינו חופשי לרצונותיו, לשאיפותיו אלא להשגת יעדים אחרים, חיצוניים.
שעבוד, זה איבוד הזכות של העצמאיות, של האישיות. המחשבות והמעשים נעשים בחובה, ולא מתוך בחירה, וכך האדם נמצא בשרשראות ברזל המקשרות אותו לאחר. חופשיות לעומת זאת, היא חיים במרחב של העצמי, של הבחירה האין סופית, בעולם של גדלות, ובמונחים שמקורם ברוחניות.
לא אחת, אנשים פונים לטיפול בשל הרגשה של מובלות, של איבוד האופטימיות, של העדר בחירה ואובדנה של השמחה. כיבוי של אורות. קשה להניח ולמקד את הקושי, מתי זה קרה ולמה, אך לרוב הנתונים מראים על אינטראקציה שלילית עם החברה, על כליאה פנימית של עבודה לא מספקת, של קריירה מרשימה ומשמימה, ועל מונוטוניות וחוסר יצירתיות וחופש.
הנפש, משתוקקת למרחב, לעשיה, ליצירה ולגדלות האדם. ככל שנתחום אותה בגבולות צרים של מודרניזציה כזו או אחרת, ככל שנגדיר לה נתונים שאינם תואמים את מידותיה, היא תכבה תחת אותם הצבת קריטריונים.
על החירות והחופש ניתן לעיין בערך פסח. דווקא כאשר נולדנו לעם, דווקא כאשר קיבלנו את תרי"ג מצוות קיבלנו את החירות האמתית, החירות מלעבוד עבודה שאיננה מתאימה, החירות מכליאה של טומאה.
חירות איננה מילה מנוגדת לעבודה ולעשייה, היא מילה נרדפת לסיפוק ולתמורה. אם רק נדע, עבורינו ועבור מטופלינו לסלול לאותה דרך, של חופשה, של אהבה ושל שמחה, והיה זה שכרינו.
חופשה נעימה,
אודיה ביטון
