לא. הם לא גרים בעוטף, וכמדומני חוץ מתרגיל פיקוד העורף הם לא חוו אזעקת אמת בחייהם. לא. הם לא חוו טראומה קטנה או מטלטלת, אבל הם חרדים, חרדים מאוד.
מה יש בה במשפחה המודרנית של המאה 21 שמאופיינת ברמות חרדה גבוהות כל כך? האם המטולטלת הזו מחוייבת להיות כך- דור של שפע, מודעות וידע למול חרדה, אובססיביות וכפתיות?
רוב עבודתי הטיפולית היא בנוער מהמגזר הכללי. לא חרדי, לא דתי. אני לא יודעת עד כמה מבין הקוראות יכירו את המונחים הללו, וטוב שכך. אני מכירה רק את ההשלכות, המצוקות.
הילדים שמגיל קטן נחשפים לחומרים מסוכנים, מפחידים ובלתי בשלים לרמתם, מראים טיפוס דרמטי ברמת החרדה. פיפה 10, סוני, אקסבוקס, מינטרייפ, פורטיינט, אקסטישיין ועוד, הם רק חלק מהמשחקים אשר תורמים לאקשן, להתמכרות ולהתנהגות תוקפנית. סדרות אחרות כמו ה"ליצן הרוצח", רוחות רפאים, ומשחקי דם אחרים מעודדים התנהגות אגרסיבית, פחד וחרדה אשר מטפסים לגבהים ופוגעים באופן בלתי נמנע בהתפתחות האישית.
לא אני אומרת זאת. אני חווה את זה, יום יום, טיפול טיפול.
אבל יש גם מי שבדק והוכיח את זאת באופן אמפירי. מחקרים שונים קבעו כי בילוי שעות רבות מול משחקי מחשב ותכנים במדיה עשויים להוביל לדיכאון וחרדה בקרב בני נוער וצעירים.
ולמה? האם ההורים לא מודעים לכך? האם ההורים אינם יכולים לעצור את הרכבת שדים הדוהרת הזו? האם הם אוהבים את ילדיהם כך- לא ישנים, לא לומדים, ומתנהגים בצורה אנטי חברתית?
יש לי מלאי תשובות. יהיו שיאמרו אלו תירוצים, יהיו שיוסיפו סיבות נוספות הגיוניות, אנושיות. אבל צריך תרופה. חייבים לעצור זאת כי היא מכת המדינה. לטלטל את ההורים, המפיקים, אתרי החסימה והרשתות השונות.
כי ככה לא ניתן להמשיך.
כי כך זה לשלוח רכב עם ילד בן 9 בכביש סואן ולומר לו רק- תזהר.
כי כך זה לטפס עם ילד בן 3 לצוק הגבוה ביותר ולומר לו עכשיו - רד.
כי כך נגדל דור על תרופות נוגדי חרדה, דיכאון והתמכרות.
בואו נאמר לזה- די. כי כך לא ניתן להמשיך!
פה כדי להיות מעשית וליצור שינוי,
אודיה ביטון
