כל מטפלת מכירה את הרגעים שלאחר פגישת אינטק או לאחר פגישה טיפולית בהם היא נשארת מהורהרת - מעורערת. החשיפה הרבה שלנו למקרים שאינם סטנדרטים, מפגישה אותנו פנים מול פנים, ללא הכנה, ללא טיוחים מול מציאות של עוני, הזנחה, התעללות, אלימות, התמכרות, מחלות גוף ונפש שמשארים את חותמם על האדם, על משפחתו וסביבתו הקרובה, ועלינו- כמטפלות.
המטופל- שביוזמתו או שלא, חפץ להיחלץ מן המעגל הכואב ומושך גם אותך במעט לתוך הסיפור המורכב הזה.
והחוט הדק הזה שבין לחלץ לבין להתבוסס מוכר היטב בחיי המטפל. בין לרחם עד כאב לבין להיות אמפטי. בין ההבנה המבדלת של יחסי ההעברה לבין תחושותיו של המטופל. בין תלות לבין עצמאות, בין הבנה והעמקה של רובד סמוי לבין רובד גלוי ובין לבין..
המקצוע הטיפולי דורש חשיבה מתמדת, התעמקות וכח כיצד לעשות את המיטב ולהישאר שלמה, לתפקד ועדיין להמשיך לתת, לבסס ולהעמיק את כותלי המיכל יותר ויותר בזהירות, בהכלה, בתמיכה ובהמשך למידה..
בהצלחה לכולנו,
אודיה ביטון
