ברכי גודמן מתמחה בטיפול באומנות (M.A) ובוגרת מכון "פעימות"
טיפול פסיכולוגי/ רגשי, הינו נושא שמעסיק רבים מאיתנו. רבות נכתב על תועלתו, על שיטות טיפול, וטכניקות שונות. רוב החומר נכתב למטפל הנצרך ללמוד על מנת להיטיב, אך מהכרות עם השדה הקליני, חושבני שלמטופלים חסרים כלים הכרחיים על מנת ליעל את התהליך הטיפולי.
בדרך כלל קודם לפניה לטיפול תהליך ארוך וממושך של התלבטויות וקושי, עד שהמטופל אוזר משאבים פיזיים ונפשיים, עושה את הצעד ופונה לטיפול. בעקבות הקושי שקדם לפניה, המטופל מגיע עם הרבה ציפיות, ומעט סובלנות לתהליך בדיקת התאמה. דבר שגורם לעיתים לנדידה בין מטפלים, ובמקרה הגרוע יותר ליאוש מקבלת עזרה. מטפל אף אינו יכול להעביר את המסרים הבאים במלואם באופן ישיר למטופל, משום שהמסר מאבד מאמינותו בהיות המטופל עסוק בבדיקת אמון במטפל.
מאמר זה בא לחדד את הנקודה, שבטיפול יש אחריות לשני הצדדים. כמובן שעיקר האחריות היא של המטפל, אך ״שום הנקודות הבאות, עם הרבה תפילה וסיעתא דשמיא, מאפשר למטופל בדיקת אמון מועילה במטפל, מזרז ומקדם תהליכים, ומונע עגמת נפש מיותרת.
גם לי מתאים? - כל קשר בין שני אנשים, ולענייננו, הקשר בין המטופל למטפל, יוצר מרחב חדש וראשון מסוגו, כך שאם יצירת הקשר עם המטפל הספציפי הגיע ממידע שנמסר ממטופל אחר, והוא נהנה מכך, זה לא אומר שזהו המקום הנכון גם למטופל הבא, זה כן אומר שיש הרבה סיכוי. כלומר, יתכן שמטפל אחד טוב לאחד אך אינו יעיל למטופל אחר בעל צרכים שונים.
”הוא אמור לדעת”- חשוב להגיד למטפל מה אתה מצפה ממנו. רבים המטופלים המביעים את אי שביעות רצונם מאחורי גבו של המטפל, וכשנשאלים האם שוחחו עם המטפל על כך, משיבים "הוא אמור לדעת".- זו חשיבה מוטעית . לכל מטופל יש צרכים אחרים, מטפל יכול לנסות לנחש, אך אין לו דרך לנבא מחשבות. מטופל אחד זקוק לעצות, אחר זקוק רק שיקשיבו לו, אחד זקוק יותר לגמישות, האחר לגבולות חזקים, יש הנהנה מחשיפת המטפל עצמו בחייו הפרטיים, לשני זה מפריע מאד, אחד זקוק ליותר קירבה, האחר למרחק וכדומה. חשוב לציין שאנחנו זקוקים לדברים שונים בזמנים שונים. ומטפל טוב הוא גם כזה שמוכן ורוצה לשמוע. ככל שהמטופל מרשה לעצמו לדבר, לבקש אחרת, וגם להגיד מה טוב לו, יש סיכוי טוב שהמטפל יצליח להיות מותאם אליו.
איך?- יש נטיה למטופלים מעצם היותם במקום רגיש לנטות לשתי הקצוות: או להמנע מלהגיד בקורת, או להציף בבקורת. חשוב לציין כאן שמטפל אינו 'כל יכול', וטוב יהיה שהמטופל ינסה למצא דרך המתאימה להעביר בבהירות ובכבוד את אי שביעות רצונו. לדוגמה כתיבת מכתב, הנקרא על ידי המטפל בין הפגישות על מנת לאפשר לו להתארגן נכון עם הדברים.
זהירות סכנה!- מטפל טוב הוא גם כזה שמוכן ורוצה לדעת את הדברים שמפריעים ואת הדברים שמיטיבים למטופל במטפל, על מנת שיוכל להתאים עצמו. להתאים זה לאו דווקא לשנות, לעיתים קרובות נכון למטפל להתכוונן ולהתאים עצמו, אך יתכן שזו הזדמנות לשיח ולמודעות המטופל את צרכיו השונים. שיחה זו חשובה מאד למטפל, אך גם רגישה. יתכנו שתי צורות פוגעות שהמטפל עלול ליפול אליהן, צורה אחת היא שהמטפל יראה כמי שלא קלט את המסר, כלא מגיב, מתעלם, אדיש וכדו'. צורה שניה, ולעיתים קשה יותר, היא החזרת האשמה למטופל, בקורת, שלילת אישיותו, והעברת המסר שהבעיה אצל המטופל. לבקורת עלולה להתווסף חויה של איום. במידה והמטופל חווה רגשות אלו חשוב שידע שרגשות מהחוויה הקשה שספג אינה מעצם היותו פגום, אלא המטפל משליך עליו את קשייו ממקום לא מודע, בדרך כלל זה בעקבות אי יכולתו להתמודד עם הבקורת שהמטופל העביר לו. עלינו לזכור כי גם מטפלים הם בני אדם עם עבר, עם כאב, עם צרכים וגם הם יכולים לעיתים לטעות ולפעול ממקום נטול שליטה.
אפשר לתקן- במקרה והמטופל חווה חוויה קשה של בקורת, כדאי לנסות לדבר על כך עם המטפל כי יתכן שהמטפל יהיה מסוגל לחזור בו ולקחת אחריות. יהיה אפשר להפיק הרבה מהחויה השלילית ותהיה זו הזדמנות לקפיצה משמעותית בתהליך.
”עד כאן"- במידה והמטפל לא לוקח אחריות על מעשיו (גם אם אומר שלוקח אחריות, זה לא אומר שלקח), ותחושה זו חוזרת על עצמה ללא שינוי, מומלץ לעזוב את הטיפול ולמנוע פגיעות נוספות. כי לפגיעות אלו עלול להיות השלכות לטווח הארוך. (חשוב להדגיש שאין זה אומר שעל כל תסכול עליו לעזוב.).
לא לבד - קשר רציף עם אדם קרוב ותומך שמבין בטיפול ומתוודע למה שקורה, מיעל מאד את התהליך הטיפולי. 'מבין בטיפולי מחמת שחווה בעצמו או שהיה שותף לחוויות מהסוג הנ״ל עם אחרים. הטיפול מעצם טיבו בנוי על קשר, ובקשר בא לידי ביטוי העולם הפנימי של שני הצדדים, טוב יהיה למטופל שיהיה לו אדם מצידו, המתבונן מהצד על טיב המסלול, תומך בו, מאיר לו נקודות שכדאי להביא לפגישות, עוזר לו להתמודד עם קושי בטיפול, ובמקרים קשים (כפי שהזכרנו בנקודה הקודמת) עוזר לו לעזוב את הטיפול. (זו הסיבה גם שמטפל טוב לוקח הדרכה באופן שוטף).
ולסיום - חשוב לציין שלרוב אין זה קל כלל לדבר על הצרכים ולבקש אותם, רגש של בושה בדרך כלל אופף אותם, קשה אף לשתף מישהו קרוב בחויה הטיפולית. למרות זאת, ואף- בגלל הקושי, נכתבו הדברים, על מנת לעזור למטופלים העומדים מצידו השני של המתרס, לתת לגיטימציה לצרכיהם, לעזור להם לאזור אומץ, על מנת שיוכלו בסיעתא דשמיא לצעוד את דרכם עם יותר בטחון ובהרגשה מכבדת המגיעה להם.